עלון בוגרות חודשי - ניסן תשע"א

 

 

ערב פסח ואני בטוחה שאצל חלקכן יש ציפייה , חשש ואולי גם אפשרות של אכזבה מליל הסדר הקרב ובא. רובכן לא מגיעות מתוך הכנה רצופה או מתוך לימוד. רבות מגיעות מתוך הקורסים והבחינות מצד אחד או הסירים והחיתולים מצד שני (ואולי שניהם יחד?). מבקשת להזכיר לכן שזהו המצב הרגיל והקבוע שלכן. ושאין עניין להתגעגע למצב "לא נורמלי" שבו הייתה לכן הכנה רוחנית רבה לחג. אפשר ונכון לראות איך המציאות הנורמלית יכולה להיות טובה יותר. כל אחת יכולה להקדיש זמן אפילו קטן כדי ללמוד משהו חדש לחג. כל אחת יכולה ללמוד להינות מהמשפחה שלה. מהישיבה המשותפת ומהסיפור הפשוט של השיעבוד והיציאה ממצרים. ואולי יתברר, מה שהתברר לי לא אחת, שהדברים הכי בסיסיים ופשוטים הם הכי מרכזיים וחשובים. שלפני שמצרים היו "מיצרי העולם" ולפני שהתפלפלנו ב"חירות מהי?" היה הסיפור הפשוט של הנס הלאומי שאירע לפי 3400 שנה בערך, שבו השתחרר עם ישראל בדרך ניסית מופלאה מדיכוי העם המצרי והחל את מסכת חייו מאז ועד היום.

אגב, שמחתי מאוד לראות בוגרות רבות בליל פורים וביום הלימוד השבוע, ממליצה בחום גם למי שנעדרה כבר שנים לפתוח לעצמה מחדש את הערוץ הזה. מפגשי הבוגרות הם, לטעמי, מסגרת נעימה ומיוחדת במינה להיות חלק ממנה.  כמו כן, תודה לכל המגיבות על הבלוג מעלון ט"ו בשבט. מן הסתם לא צריך תזכורת ... אבל בכל זאת... כתבתי על פרדוקס שככל שמשהו יותר חשוב כך נוצרים סביבו כללים ומסגרות שנועדו להגן עליו ובהפוך על הפוך הכללים תופסים מקום מרכזי מאוד עד שהעיקרון שעליו הם באו להגן נזנח. (מעניין לראות באור פרדוקס הכללים את ליל הסדר, ולשים לב מה תופס יותר מקום בחוויה שלנו , הכללים הטקסיים או הרעיון שהם באו להעצים שהוא סיפור היציאה ביציאת מצרים?)

 

מצרפת קטע מתוך תגובה של הדר לונדון, מחזור ג', שפתחה לי פתח למחשבה חדשה בנושא :

"אולי זה לא דווקא הכללים שמרוקנים את התוכן אלא זה התוכן שמרוּקַן מתוכן אמיתי ומהפחד שהוא יעלם מציבים את הכללים.אני חושבת שהכללים משתלטים ותופסים מקום מרכזי בזמן שהתוכן חלש וכבר לא כ"כ 'תופס'.אולי אם התוכן מספיק חזק אז הכללים 'יודעים את מקומם' והם מתפקדים רק כמסגרת תומכת.(רק כדי להבהיר- שכשאני אומרת תוכן חזק או חלש אני לא מתכוונת באופן מהותי התוכן כשלעצמו אלא איך שאנחנו תופסים ומבינים אותו.אולי במצבים שאנחנו נפגשים בכללים מרוקנים מתוכן, כדאי לחשוב איך לחזק ולהעמיק את התוכן והאם זה באמת תוכן שמצדיק עבודה כזו"...

שיהיה חג שמח!

מוזמנות לבקר!

עירית

 


 

---

 

רגע אחרי פורים, רגע לפני פסח, ונריה כבר לוחצת – מה יהיה עם עלון הבוגרות????

ואני עוד תחת הרושם של פורים, אולי עדיין שיכורה מהיין (שלא שתיתי...) וכבר עומדים רגע לפני היציאה לחרות – מתחילים להתכונן ללילה ההוא – ליל הסדר, המשומר מן המזיקים.

ואני תוהה לעצמי ושואלת – מה בין היין הזה לזה?

מה בין יינו של פורים לארבעת הכוסות של פסח,

שני המועדים היחידים בשנה (למעט קידוש של שבת ויו"ט) בהם יש עניין דווקא ביין...

 

בין היין של פורים 
לארבעת הכוסות של פסח

יין ויין.

יין של "לבסומי" ויין של חרות.

חודש.

זה הכל. לא דקה יותר.

"שלושים יום קודם החג דורשים בהלכותיו" – שלושים יום קודם הפסח והרי לנו סעודת פורים. בעיצומו של המשתה, של אותה הסעודה, מתחילים לדרוש בהלכות הפסח.

מה בין היין הזה לזה? מה בין המועד הזה לזה? מהו החוט השוזר ביניהם?

רגע של מחשבה..

יין של פורים – יין של גלות, ארבעה כוסות – כנגד לשונות של גאולה.

יין של פורים – הארה מתוך הסתר הפנים, יין של פסח – יין שכולו חרות.

במניינה של תורה חותם פורים את החגים של השנה (המסתיימים באדר) ופסח פותח אותם – בבחינת "החודש הזה לכם – ראש חודשים"

פסח – חג של תורה. כולו התחלה, אביב של התחדשות, רגע ראשון של עם שמתוודע לקיומו, מגלה את עצמו וחוגג על כך. מרגיש את עוצמת החרות בכל ישותו – אך עוד נכונה לו דרך ארוכה...

פורים – מועד שכולו תקנת חכמים – אי שם בעיצומה של הגלות, מאיר שביב של אור בתוך הגולה, ושמחה גדולה שמתפרצת על קבלת התורה המחודשת "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש".

מסלול של עם.

תהליך של התפתחות.

עם שנולד, אי שם במצרים, עוד לא מודע לעצם קיומו, ומתחיל במסע, 3500 שנה. נודד ונודד, הולך ומתקדם, אך תהליך היציאה שלו לחרות עולם לרגע לא פוסק. ולכבוד נקודת ההתחלה הזאת, החגיגית כל כך, אנו שותים – ארבע כוסות.

אך בדרך, כמה טוב אנחנו יודעים, יש לעיתים נסיגות, עצירות, נפילות, ירידות, שגם בהם, גם בעיצומה של גלות, מתגלה שביב של אור מתוך האפילה, ותקווה של אור בוקעת גם כשמלכו של עולם מסתתר, ואסתר המלכה מופיעה ו"ליהודים היתה אורה ושמחה".

ואת שניהם אנחנו חוגגים, את חגה של נקודת החרות הראשונה, המאירה עלינו עד היום באורה, ואת חג הדרך, חג פורים שכל עניינו בתוך הגולה. ואת שניהם מלווה היין בשני היבטיו: בפסח -  ארבע כוסות על שמחת החרות, השחרור וההודאה, ובפורים – "חייב איניש לבסומי בפוריא" על נקודת האור המתגלה מתוך אפילת הגלות המרה.

 

מאחלת לכולנו שנקודת החרות תזריח עלינו באורה גדולה

ונזכה כבר השנה להקריב את קורבן הפסח ולזכות בגאולה השלמה.

 

חג שמח מאוד

שולמית

 

 

(הודאה קטנה – בנות המדרשה של השנה כבר יודעות, ששנים, בהיותי ילדה שנאתי את פסח בגלל הנקיונות... הרגשתי שזה יותר חג של עבדות, ובשביל לילה אחד חודש שלם את כל הבית צריך להפוך... אך ב"ה שגדלתי... והיום, חוץ מהניקיונות, ואפילו במחיר של כמה חלונות שלא יהיו מקורצפים – ואתם מוזמנות לראות (...) אני פותחת עיניים לאביב ולפריחה שבחוץ, ולעצם השמחה על לידתנו כעם, ולהארה הגדולה בדבר הולדתו בפסח של מושג ה"חרות" – ואתן, בהחלט, מוזמנות לנסות!!!)

 

ורעיונות נוספים – אשמח לשמוע מאוד

shulamitmid@gmail.com

---

 

---

 הדרך לאנרכיה רצופה כוונות  דמוקרטיות / 

עמית הלוי 

 

רקע: לפני מספר שבועות, התחוללה סערה ציבורית עקב הוצאת צו מעצר לרב ליאור, בשל ההסכמה שכתב לספר 'תורת המלך' של הרב יצחק שפירא מיצהר. מי שהוציא את צו המעצר, עו"ד שי ניצן, זכה לביקורת ציבורית חריפה ובמקור ראשון התפרסם מאמר שניסה להגן על ניצן ולטעון כי בכל מקרה אי התייצבות למעצר היא הפרה של החוק ופגיעה בדמוקרטיה. את הדברים הבאים כתבתי , כתגובה למאמר זה.

עו"ד נזרי בא ללמדנו דמוקרטיה מהי: "לא ניתן לומר" כתב נחרצות, "שאדם נכבד ככל שיהיה יכול שלא להתייצב לחקירת משטרה..מכאן סלולה הדרך לאנרכיה". והזכיר לי שהדרך לאנרכיה כמו גם לגיהינום רצופה בחוסר יושרה אינטלקטואלית - התשתית הבסיסית והעמוקה למשטר דמוקרטי, הוא המנגנון הפתוח לשכנוע והסכמה. האפשרות של כולם ללא יוצא מהכלל להשתתף בשיח הנורמטיבי, לחוות את דעתם ולנסות גם כמיעוט לשכנע את הרוב ואולי אף להפוך לרוב ביום מן הימים.

בא הרב יצחק שפירא וניסה עפ"י תפיסת עולמו והשקפותיו, להציע נורמות חדשות לשיח הציבורי בישראל. למיטב ידיעתי הוא לא עמד בבית הכנסת וקרא לחסידיו "איטבח אל-ערב". הוא פרסם ספר. הציב בפני החברה הישראלית יסודות לקוד אתי צבאי שונה מהקיים. גם בדמיוני הפרוע, לא הייתי מעלה בדעתי, לקרוא לחקירה או לעצור את הפרופסורים  שניסחו על פי השקפת עולמם את הקוד האתי של צה"ל, את הקוד האתי למלחמה בטרור, או את שופטי בג"צ שבפסיקותיהם הרבות השפיעו ואף אכפו בפועל מדיניות המסכנת, לדעתי, את חיילי צה"ל ואף הביאה למותם של רבים כמו שלושה עשר החיילים בג'נין, מורן ורדי, אביהוא קינן ורבים אחרים במלחמות ישראל ובמבצעים שונים של מערכות הביטחון.

גם מי שמתנגד נחרצות לתוכנו של הספר, לא יכול להשלים עם חקירה או מעצר של מחברו. "מעשה שלא יעשה" כפי שניסח זאת הרב יעקב מדן, ששלל מכל וכל את תוכן הספר וקרא לפיטוריו המיידיים של שי ניצן. אני דווקא חשבתי אז, שהוא לא חייב להתפטר לגמרי, אפשר להשאיל אותו לדמוקרטיה המצרית. אולי זה עדיין רלוונטי...

להגדיל לעשות ולזמן לחקירה את מי שנתן הסכמה לספר, זה למחוק את ההבדל האחרון בין שלטון הקצינים שם לשלטון הפקידים פה.

אין לכך אח ורע באף דמוקרטיה מתוקנת וגם מעשיו הטובים של עו"ד ניצן אותם מונה רז נזרי ואני מניח שהם נכונים, לא יוכלו לכפר על הרס הבסיס הדמוקרטי בישראל, על פיו כל אחד יכול להיות שותף לשיח הציבורי ללא מורא. באופן פרדוקסאלי, הגם שייתכן וכוונתו לחזק את ערכיה הדמוקרטיים של ישראל הרי שדרכו מובילה לאנרכיה. סתימת הגולל על האפשרות לקיים את "מלחמת האמונות והדעות", בבריונות של  משטרת מחשבות, סופה שתביא לשבירת הכלים בידי אלו שהכלים מנוצלים יום יום לרעתם ולדיכוים.

התפילה לשלום המלכות אותה הזכיר נזרי, נועדה ליצור את המסגרת המאפשרת חרות אישית לכל האזרחים, ובכללה כמובן הזכות לחשוב או לכתוב, גם כנגד אזרחים אחרים. כשהמלכות עצמה עוסקת בציד מחשבות וסתימת פיות, מפלה בין טורי דעה של אנשים חושבים, לפסקי הלכה של אנשים חשוכים, הרי שראוי להתפלל לתיקונה ולהחלפת ראשיה ויועציה, שאלמלא כן איש את רעהו חיים בלעו...

---

חווית הבוגרות מפורים....

רות אפלבוים, מחזור ו'-

"סעודה אצל שולמית בן שעיה בפורים עצמו. וללכת מכות עם נגה ממחזור ב'"

עטרה שלום, מחזור ה'-

"שבנות הרבה יותר חמודות, כשהן שיכורות...."

ברוריה גרינצייג, מחזור ז'-

"נדהמתי לפגוש בנות בלי מסכות..."

עירית הלוי, מחזור א' ב' ג' ד' ה' ו' ז'-

"שניסיתי לדבר עם בנות מחזור ז', ומשום מה לא התאפשר..."

אוריה בן שעיה(הבת של שולמית). מחזור ט"ז העתידי-

"לרקוד עם בנות שיכורות. ולראות את אבא משתכר.... "

 

הכנות לפסח

 " ובזכות דם פסח אתם עתידים להיגאל..." 
(פרקי דרבי אליעזר כ"ח)

והעיקר חסר מן החג

איך אנו יכולים להמשיך להתכונן לחג בכל דרך אפשרית- חוץ מעיקרו- מה אנו עושים כדי שנקיים את מצוות העשה המרכזית מהתורה - היחידה שנוספת לברית המילה שחיובה כרת?!

זו איננה הגדת פסח ואף לא אכילת המצה- אלא כשמו המרכזי של החג- הפסח!

כמה פעמים נמשיך לשאול, להישאל ולענות לילדים- למה ואיך זה בעצם שאנחנו לא מקריבים?!

"לשנה הבאה..."- האמנם?!

האם נוכל להישיר מבטנו לילדים כשאנו לומדים ועוסקים בהלכות הפסח ובסיום הלילה שרים,מתפללים ומאחלים "לשנה הבאה..."?! מי מאיתנו יכול לעמוד בכנות מאחורי מילים אלה?!

האין זה כאותן אמירות של יהודי הגלות שלא חשבו לעלות לארץ רק בגלל הקושי לעזוב את הנוח והמוכר-

 "אין לנו מסורת לעלות לארץ.." יכלו גם הם להגיד וכשנווכח שיש מסורות להקרבת פסח גם ללא מקדש ואפילו בטומאה- ונגיד "הערבים לא נותנים"- ניזכר ביהודים שעלו לארץ בתנאי "בריטים/טורקים שלא נותנים" ,להבדיל, תחת סיכון חיים ממש ולא רק מעצר של משטרת ישראל.

כך שעליהם עוד ניתן ללמד זכות גדולה -ומה איתנו כיצד ה"גישה הציונית"- האקטיביות האנושית נעצרת עם הכניסה לארץ?! האם בכך התגשמו כל מאוויינו הרוחניים?! האם לא נעצרנו מוקדם מדי ב"דיינו"?!

אם באמת רוצים-נגמרים התירוצים

האם אנו באמת מקווים, רוצים ומחכים להקרבתו- האם אנו יכולים לעמוד מאחורי מעשינו בכנות ולהגיד שעשינו את השתדלותנו כדי שהפסח הזה לא "נבטל מצוות עשה שחיובה כרת"?!

(נתאר רק להמחשה את ההשתדלות שהיינו עושים אם על ברית מילה היה איסור עקב חששות למהומות הערבים-האם גם אז היינו משלימים ומתרגלים לזה?!)

אם תרצו- אין זו (רק) הגדה

נשאר עוד מעט זמן עד הפסח- הזדמנות לחשוב על הדבר מחדש,להתכוון בתפילותינו וגם לפעול בהתאם!

 שלב ראשון-לעורר מודעות ורצון של עצמנו ושל הסובבים- כי הדבר המרכזי שמעכב את הקרבת הפסח הוא חוסר המודעות והרצון מצד העם במדינה (ומחוצה לה), הרי ברגע שתהיה דעת קהל ודרישה ציבורית מבוססת, לממשלה לא תהיה בעיה לאפשר זאת (ואפילו לתמוך)

אז, קודם כל- פשוט מאד-

 לקרוא/לשמוע ולהבין יותר את העניין ולהעביר לאחרים

בהמשך, קטע מכתבה של הרב שמואל אליהו- הכתבה המלאה עם וידיאו של השיעור- )http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=148854

 מי שיכול לפרסם את הדברים בצורות נוספות- בשפות או סגנונות שונים (למשל,לא רק הלכתית, גם מחשבתית, "ציונית" וכדומה) ובמקומות נוספים.

כמו כן, הצטרפות ליוזמתו של הרב יהודה גליק בברכתו של הרב קנייבסקי- קניית מנוי בקרבן הפסח. 

אשמח לשמוע על תגובות, רעיונות ודרכים מעשיות נוספות,

בברכה, שנזכה לקיום " ובזכות דם פסח אתם עתידים להיגאל..." 
(בפרקי דרבי אליעזר כ"ח)

 את המאמר כתבה רחל וולפסון, מחזור ה'

  שימו לב! על דף זה ניתן להגיב למטה... 

בע"ה

חג האביב

"הלילה הזה כל העולם כולו אומר בו הלל..." (מדר"א ל"ב) שם המדרש בפי יצחק אבינו שעה שהוא מזמין את עשו בנו לעשות לו מטעמים בעיבורו של חודש ניסן, בלילה בו עתידים ישראל לחוג את חג הפסח. ובאותו מקום חוזר המדרש לדבר בערכו של לילה זה, והוא שם בפי רבקה אמנו, בפנותה אל בנה יעקב: "הלילה הזה עליונים אומרים שירה".

פורים בהדהודיו האחרונים בנו... ואנו- פנינו הלאה- עם כוחה של שמחת פורים, של החיבור המיוחד אחת לשניה והלב שנפתח...

יש גם פניות לפתוח את הלב לאיתני הטבע שסביבנו.

"נצא לשדה, נלינה בכפרים, נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן, הנצו הרימונים..." כי בניסן: "הסתיו חלף לו, והניצנים נראו בארץ, וקול התור נשמע בארצנו".  (שיר השירים)

הטבע מעורר אותנו לשמחה, לשמחה טבעית- שתביא לשירה, שירה על הטוב אשר יש סביבנו. אשר מכוחו נקבל כח גם לימים שבהם עדיין קצת קריר וגם לימים אשר השרב החרב יהיה מנת חלקנו.

אני מוצאת שהשירה- ההודאה נכונה לי דווקא לפני תפילה. פעמים כשאני מתכנסת להתפלל ולבקש, אני מגלה שאמירת שירה- תודה על דבר כלשהו עוזרת לי לתת 'אמון' בתפילה. היכולת לראות את הטוב, מעצים את כוחה של התפילה, שהרי הטוב מתעצם וכביכול 'מוכיח את עצמו' ומזכיר לנו שהוא 'החזק', שהוא העיקר.

היכולת לראות את האור החזק המאיר בימים האלו- שמביא לפריחה אדירה של שלל פרחים: הנורית, הפרג, הקחוון, החרצית, הדמומית, הדרדר הכחול, התורמוס, הפשתה, הלוטם... אשר עומדים בניסן במלוא שגשוגם- מחדד בנו חושים טובים.

"מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמלבלבים, אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להתאנות בהם בני אדם".

אנחנו מברכים דווקא כעת- בימים אלו אשר מקדימים את חג האביב, את לילו המרומם שנמצא בשיאו. "אביב" שמו מהתורה- וזהו עניינו- להביאנו להכרה של אביב, של פריחה פנימית, לפיתוח חושים מחודדים: חוש הראייה, חוש הריח ואפילו חוש השמיעה (לקולן של הציפורים), חושים מחודדים לטוב. וכן- אנחנו מברכים גם על ראיית הטוב בבריות- באחרים ובנו- כנראה שהזמן הזה סגולי גם לכך (במסגרת ראיית הטוב).

 

נאחל שימי האביב בפריחתם לא יפסחו עלינו מבלי שנלמד את ערכם- מבלי שנלמד את ערכו של הטוב. וכמו הטוב שבטבע שלא יודע גבולות, שלא חוסך מעצמו טיפה של אור, נעניק גם לעצמנו אור. נברך בניסן על הטוב, וממנו נתברך להמשך השנה.