דרוש ידוע שואל: מדוע בחנוכה משחקים בסביבון ואילו בפורים מרעישים ברעשן?

ותשובתו: בחנוכה הנס היה גלוי, מלמעלה, שלא בדרך הטבע – רמז לכך הוא שאף את הסביבון מסובבים מלמעלה. ואילו את הרעשן מסובבים מלמטה, כי הישועה באה כדרך הטבע, מלמטה.

 

נחמד. אבל האם זה נכון? מה עושה את הנס לנס? אנחנו נוטים לראות בנס, רק דבר שיצא מגדר הטבע. אנחנו אוהבים את הוודאות ומתרחקים מן הספק. כשנחצה ים סוף לשניים – מחאנו כפיים ואמרו – ברור! זה נס של ממש. אבל בימי מרדכי ואסתר? זה נס זה? מן הסתם היו ספקניים רבים בימי מרדכי ואסתר שאמרו: נו, זה סתם צירוף מקרים נדיר. לא יכול להיות שהעיסוק בפוליטיקה של פרס וההצלחה המזהירה – הינה נס. וכל עניינו של פורים צועק ואומר: אכן כן, כל מהלכי הטבע, כל צירופי המקרים, למרות ששם ה' לא מתנוסס עליהם – אח! זהו נס.

ומאידך, האם בחנוכה הנס היה גלוי? אני מניח שהדרוש מתייחס לנס פך השמן. אך כאן צריך לעיין בכובד ראש: האם חג החנוכה נקבע כזכר לנס הגלוי הזה? האם ללא השמן שדלק ודלק והמשיך לדלוק 8 ימים – לא היה לנו את חג החנוכה?

כפי שאני מבין את הדברים, הרי שחג החנוכה, כשמו כן הוא, נקבע כזכ
ר לחנוכת המקדש מחדש. וכפי שחנוכת המשכן ערכה 8 ימים, וכפי ששלמה המלך עשה ימים רבים של משתה בעת חנוכת המקדש הראשון, כך עשו גם החשמונאים. אלא שהם קבעו את החג לדורות. מדוע? דווקא בגלל שמעטים ניצחו את הרבים! בגלל שיצאנו למרוד. לומר לך: כשכופים אותנו לעבור על דת אנו נצא למלחמת חורמה – וה' יהיה בעדינו.
 

אדרבה, הסביבון הוא משחק הימורים. יתכן שכל העסק היה נופל על צד אחד ויתכן שעל צדו השני. זה שמהלך ההיסטוריה הכריע – שממתיהו יצא למרד בזמן מסויים, וינצח במלחמות אלו ואלו, ויעלה לירושלים, ויחנוך את המזבח, ושכל העם (הסכמת האומה!) הכריע שמדובר במהלך אלוקי – זהו נס! כי היה יכול להיות גם אחרת. הספקנים, כהיום כך גם אז, מן הסתם אמרו: מה הנס כאן? הפרופסורים של אז, עסקו בססטיסטיקה וההסתברות האם זה יתכן שהיהודים אכן יכלו לנצח, והאם קורה שמעטים מנצחים, בסיטואציות מסויימות, את הרבים. זה יתכן.

ובאמת לא היה צריך את נס פך השמן (בתפילת על הניסים אנחנו לא מזכירים זאת כלל!).

הוא מיותר, ואפילו מפריע לרעיון המרכזי – לגילוי הניסים שבתוך המציאות שלנו. אלא שלאחר חתימת התנ"ך, בסוף תקופת הנבואה – צריך להודיע לכל עם ישראל: הקב"ה לא זנח אתכם. כעת הוא מתגלה דרככם. דרך מעשיכם. גם אם לא קרה דבר שיצא מגדר הרגיל – דעו לכם יהודים יקרים – זהו נס. תחגגו יהודים! תחגגו – על המהלכים הטובים שקורים לכם! תודו לה'! תרבו באור! השמחה גדלה שבעתיים – דווקא מתוך העשיה העצמית, וההתבוננות העמוקה, והיכולת להסתפק ולומר – שבאמת הסביבון היה יכול ליפול אחרת. מתתיהו הימר נכון! כל התהליך (שלא בטוח שצפה אותו מראש) הצליח בידו. עם ישראל, עמד על שלו, מתוך יראת ה' שבו, ואכן הצליח אל מול אומות גדולות ועצומות – האם אנחנו צריכים יותר מזה בשביל להודות ולהלל ולשבח את ה' על ניסיו ועל נפלאותיו?!